The Succession of Major Powers
Daniel 2:1-49
ובשׁנת שׁתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו
ושׁנתו נהיתה עליו׃
(1) And in the second year of the reign of
Nebuchadnezzar Nebuchadnezzar dreamed dreams, wherewith his spirit was
troubled, and his sleep brake from him.
ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשׁפים ולמכשׁפים ולכשׂדים להגיד
למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃
(2) Then the king commanded to call the
magicians, and the astrologers, and the sorcerers, and the Chaldeans, for to
shew the king his dreams. So they came and stood before the king.
ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃
(3) And the king said unto them, I have dreamed a
dream, and my spirit was troubled to know the dream.
וידברו הכשׂדים למלך ארמית
מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשׁרא נחוא׃
(4) Then spake the Chaldeans to the king in
Syriack, O king, live for ever: tell thy servants the dream, and we will shew
the interpretation.
ענה מלכא ואמר לכשׂדיא מלתא
מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשׁרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשׂמון׃
(5) The king answered and said to the Chaldeans,
The thing is gone from me: if ye will not make known unto me the dream, with
the interpretation thereof, ye shall be cut in pieces, and your houses shall be
made a dunghill.
והן חלמא ופשׁרה תהחון מתנן
ונבזבה ויקר שׂגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשׁרה החוני׃
(6) But if ye shew the dream, and the
interpretation thereof, ye shall receive of me gifts and rewards and great
honour: therefore shew me the dream, and the interpretation thereof.
ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא
יאמר לעבדוהי ופשׁרה נהחוה׃
(7) They answered again and said, Let the king tell
his servants the dream, and we will shew the interpretation of it.
ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע
אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃
(8) The king answered and said, I know of
certainty that ye would gain the time, because ye see the thing is gone from
me.
די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא
דתכון ומלה כדבה ושׁחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישׁתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע
די פשׁרה תהחונני׃
(9) But if ye will not make known unto me the
dream, there is but one decree for you: for ye have prepared lying and corrupt
words to speak before me, till the time be changed: therefore tell me the
dream, and I shall know that ye can shew me the interpretation thereof.
ענו כשׂדיא קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנשׁ על־יבשׁתא די מלת מלכא
יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושׁליט מלה כדנה לא שׁאל לכל־חרטם ואשׁף וכשׂדי׃
(10) The Chaldeans answered before the king, and
said, There is not a man upon the earth that can shew the king's matter:
therefore there is no king, lord, nor ruler, that asked such things at any magician,
or astrologer, or Chaldean.
ומלתא די־מלכה שׁאל יקירה
ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשׂרא לא איתוהי׃
(11) And it is a rare thing that the king
requireth, and there is none other that can shew it before the king, except the
gods, whose dwelling is not with flesh.
כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף
שׂגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃
(12) For this cause the king was angry and very
furious, and commanded to destroy all the wise men of Babylon.
ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין
ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃
(13) And the decree went forth that the wise men
should be slain; and they sought Daniel and his fellows to be slain.
באדין דניאל התיב עטא וטעם
לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃
(14) Then Daniel answered with counsel and wisdom
to Arioch the captain of the king's guard, which was gone forth to slay the
wise men of Babylon:
ענה ואמר לאריוך שׁליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך
לדניאל׃
(15) He answered and said to Arioch the king's
captain, Why is the decree so hasty from the king? Then Arioch made the thing
known to Daniel.
ודניאל על ובעה מן־מלכא די
זמן ינתן־לה ופשׁרא להחויה למלכא׃
(16) Then Daniel went in, and desired of the king
that he would give him time, and that he would shew the king the interpretation.
אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה
מישׁאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃
(17) Then Daniel went to his house, and made the
thing known to Hananiah, Mishael, and Azariah, his companions:
ורחמין למבעא מן־קדם אלה שׁמיא
על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שׁאר חכימי בבל׃
(18) That they would desire mercies of the God of
heaven concerning this secret; that Daniel and his fellows should not perish
with the rest of the wise men of Babylon.
אדין לדניאל בחזוא די־ליליא
רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שׁמיא׃
(19) Then was the secret revealed unto Daniel in a
night vision. Then Daniel blessed the God of heaven.
ענה דניאל ואמר להוא שׁמה
די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃
(20) Daniel answered and said, Blessed be the name
of God for ever and ever: for wisdom and might are his:
והוא מהשׁנא עדניא וזמניא
מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃
(21) And he changeth the times and the seasons: he
removeth kings, and setteth up kings: he giveth wisdom unto the wise, and
knowledge to them that know understanding:
הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע
מה בחשׁוכא ונהירא עמה שׁרא׃
(22) He revealeth the deep and secret things: he
knoweth what is in the darkness, and the light dwelleth with him.
לך אלה אבהתי מהודא ומשׁבח
אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃
(23) I thank thee, and praise thee, O thou God of
my fathers, who hast given me wisdom and might, and hast made known unto me now
what we desired of thee: for thou hast now made known unto us the king's
matter.
כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך
די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא
ופשׁרא למלכא אחוא׃
(24) Therefore Daniel went in unto Arioch, whom
the king had ordained to destroy the wise men of Babylon: he went and said thus
unto him; Destroy not the wise men of Babylon: bring me in before the king, and
I will shew unto the king the interpretation.
אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל
קדם מלכא וכן אמר־לה די־השׁכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשׁרא למלכא יהודע׃
(25) Then Arioch brought in Daniel before the king
in haste, and said thus unto him, I have found a man of the captives of Judah,
that will make known unto the king the interpretation.
ענה מלכא ואמר לדניאל די שׁמה
בלטשׁאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשׁרה׃
(26) The king answered and said to Daniel, whose
name was Belteshazzar, Art thou able to make known unto me the dream which I
have seen, and the interpretation thereof?
ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה
די־מלכא שׁאל לא חכימין אשׁפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃
(27) Daniel answered in the presence of the king,
and said, The secret which the king hath demanded cannot the wise men, the
astrologers, the magicians, the soothsayers, shew unto the king;
ברם איתי אלה בשׁמיא גלא רזין
והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשׁך על־משׁכבך דנה הוא׃
(28) But there is a God in heaven that revealeth
secrets, and maketh known to the king Nebuchadnezzar what shall be in the
latter days. Thy dream, and the visions of thy head upon thy bed, are these;
אנתה מלכא רעיונך על־משׁכבך
סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃
(29) As for thee, O king, thy thoughts came into
thy mind upon thy bed, what should come to pass hereafter: and he that
revealeth secrets maketh known to thee what shall come to pass.
ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת
די פשׁרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃
(30) But as for me, this secret is not revealed to
me for any wisdom that I have more than any living, but for their sakes that
shall make known the interpretation to the king, and that thou mightest know
the thoughts of thy heart.
אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם
חד שׂגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃
(31) Thou, O king, sawest, and behold a great
image. This great image, whose brightness was excellent, stood before thee; and
the form thereof was terrible.
הוא צלמא ראשׁה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה
די נחשׁ׃
(32) This image's head was of fine gold, his
breast and his arms of silver, his belly and his thighs of brass,
שׁקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃
(33) His legs of iron, his feet part of iron and
part of clay.
חזה הוית עד די התגזרת אבן
די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃
(34) Thou sawest till that a stone was cut out without
hands, which smote the image upon his feet that were of iron and clay, and
brake them to pieces.
באדין דקו כחדה פרזלא חספא
נחשׁא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשׂא המון רוחא וכל־אתר לא־השׁתכח להון ואבנא
די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃
(35) Then was the iron, the clay, the brass, the
silver, and the gold, broken to pieces together, and became like the chaff of
the summer threshingfloors; and the wind carried them away, that no place was
found for them: and the stone that smote the image became a great mountain, and
filled the whole earth.
דנה חלמא ופשׁרה נאמר קדם־מלכא׃
(36) This is the dream; and we will tell the
interpretation thereof before the king.
אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה
שׁמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃
(37) Thou, O king, art a king of kings: for the
God of heaven hath given thee a kingdom, power, and strength, and glory.
ובכל־די דארין בני־אנשׁא חיות
ברא ועוף־שׁמיא יהב בידך והשׁלטך בכלהון אנתה הוא ראשׁה די דהבא׃
(38) And wheresoever the children of men dwell,
the beasts of the field and the fowls of the heaven hath he given into thine
hand, and hath made thee ruler over them all. Thou art this head of gold.
ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא
מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשׁא די תשׁלט בכל־ארעא׃
(39) And after thee shall arise another kingdom
inferior to thee, and another third kingdom of brass, which shall bear rule
over all the earth.
ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא
כל־קבל די פרזלא מהדק וחשׁל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃
(40) And the fourth kingdom shall be strong as
iron: forasmuch as iron breaketh in pieces and subdueth all things: and as iron
that breaketh all these, shall it break in pieces and bruise.
ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די־פחר ומנהון פרזל מלכו
פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃
(41) And whereas thou sawest the feet and toes,
part of potters' clay, and part of iron, the kingdom shall be divided; but
there shall be in it of the strength of the iron, forasmuch as thou sawest the
iron mixed with miry clay.
ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה
ומנה תהוה תבירה׃
(42) And as the toes of the feet were part of
iron, and part of clay, so the kingdom shall be partly strong, and partly
broken.
די חזית פרזלא מערב בחסף טינא
מתערבין להון בזרע אנשׁא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃
(43) And whereas thou sawest iron mixed with miry
clay, they shall mingle themselves with the seed of men: but they shall not
cleave one to another, even as iron is not mixed with clay.
וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שׁמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל
ומלכותה לעם אחרן לא תשׁתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃
(44) And in the days of these kings shall the God
of heaven set up a kingdom, which shall never be destroyed: and the kingdom
shall not be left to other people, but it shall break in pieces and consume all
these kingdoms, and it shall stand for ever.
כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשׁא חספא כספא ודהבא
אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשׁרה׃
(45) Forasmuch as thou sawest that the stone was
cut out of the mountain without hands, and that it brake in pieces the iron,
the brass, the clay, the silver, and the gold; the great God hath made known to
the king what shall come to pass hereafter: and the dream is certain, and the
interpretation thereof sure.
באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין
אמר לנסכה לה׃
(46) Then the king Nebuchadnezzar fell upon his
face, and worshipped Daniel, and commanded that they should offer an oblation
and sweet odours unto him.
ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשׁט
די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃
(47) The king answered unto Daniel, and said, Of a
truth it is, that your God is a God of gods, and a Lord of kings, and a revealer
of secrets, seeing thou couldest reveal this secret.
אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שׂגיאן יהב־לה והשׁלטה על
כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃
(48) Then the king made Daniel a great man, and
gave him many great gifts, and made him ruler over the whole province of
Babylon, and chief of the governors over all the wise men of Babylon.
ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשׁדרך מישׁך
ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃
(49) Then Daniel requested of the king, and he set
Shadrach, Meshach, and Abednego, over the affairs of the province of Babylon:
but Daniel sat in the gate of the king.
This chapter
pretty much explains itself. There are
four dominant kingdoms that follow each other in succession. The fourth kingdom is divided up and remains
divided. Then God sets up His
kingdom. The chapter identifies the
first kingdom as Babylon. In the
Mediterranean world, especially the Holy Land, three major empires followed
Babylon. Persia, Greece and Rome. Then, the Roman empire broke up and Europe
has remained a number of different nations to this day. At some point, God will set up His kingdom
that will last forever. There is a lot
more that could be studied about this vision, but today we are simply trying to
establish a precedent and framework for interpreting chapter 7.
